ריטב"א על עירובין ב׳

1 פרק ראשון מבוי מבוי שהיא גבוה מעשרי׳ אמה כו׳. פירש״י ז״ל שהניחו את הקור׳ למעל׳ מעשרי׳ אמה ועל כרחין יש לפרש דבמבוי שהכשירו בקורה מיירי: ולפיכך ימעט דלמאן דאמר דקורה משום הכירא וליכא היכירא: ולמאן דאמר קורה משום פתח לא מצינו פתח גבוה משיעור זה דמבוי שהכשירו בלחי אין צריך למעט דבין למאן דאמר לחי משום היכירא בין למאן דאמר משום מחיצה תו לית לן למיחש לגובה. והא דקתני ימעט פירש״י ז״ל ישפיל ונראין דברים דלאו דווק׳ נקטה דהא ודאי ה״ה דסגי ליה שיגבי׳ את הקרקע וכדמוכח בתלמודא בהדיא כדאמרינן כמה ממעטו. ולישנא דימעט נמי הכי משמע שימעט את החלל בין שישפיל את הקורה בין שיגביה קרקע המבוי. ובירושלמי מפורש כן: ורבינו ז״ל נקט חדא מינייהו ובתלמודא אמרינן בהדיא שאם היתה קורה למטה מעשר׳ אינו כלום עד שיגביהנה או שיהא חוקק במבוי להשלימו לעשרה. וא״ת ומאי שנא דגבי סוכה קתני ושאינו גבוה עשרה טפחים פסולה והכא לא תני לה כדקתני דינא דגובהה. ויש לומר דגובה איצטריך למיתני הכא משום דלא הוה יליף מהתם כדאיתא בתלמודא דלא דמי להדדי אבל לגבי שיעורא דלמטה שוים הם בטעם הלכך לא צריך למיהדר ולמתנייה הכא:

2 והרחב מעשרים אמה ימעט. פירוש הא ודאי אתיא אפי׳ למאן דאמר לחי משום היכירא דהא לא אשכח לי׳ תנא תקנת׳ אלא בצ״פ ואלו הוה סגי בלחי כל שהוא כל שכן בצ״פ דאינון קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן. אלא ודאי כדאמרן. וטעמא דמילתא משום דכל שהוא רחב מעשר אינו נידון אלא משום פרצה ואין לחי ולא קורה מתירין את הפרצה: ובברייתא קתני דפליג רבי יהודא שאינו צריך למעט עד עשרי׳ אמה או עד שלש עשרה אמה ושליש כדאית׳ בתלמודא ולא אדכרה תנא דמתניתין להאי פלוגתא משום דסמיך אמאי דתני לה תנאי דידי׳ בברייתא. וק״ל היכי קאי תנא מבוי שהיא גבוה ימעט דהא הוה ליה לאקדומי מאי דקתני לקמן כיצד הכשר מבוי. וי״ל דמשום דפתח בהאי דהאי פלוגתא דר׳ יהודא ורבנן במס׳ סוכה פתח ביה נמי הכא: גמרא:

3 מ״ש גבי סוכה דתני פסולה ומ״ש גבי מבוי דתני תקנתא. פי׳ דאתרווייהו פריך כחדא דליתני בתרוייהו פסולה או ליתני בתרוייהו תקנתא והכי משמע פשטיה דהאי לישנא. ופי תימא היכי שייך פסולה בכיוצא בזה שאינו דבר שכתובה. י״ל דהכי קאמר פסולה ואסור מלהשתמש בו וכדאמרינן בפרק השוחט פוסלין ומכשירין אוסרין ומתירין חדא היא: ואשכח בתלמודא דקאמר מקצת קורה למעלה מעשרים ומקצת סכך למעלה מעשרים במבוי פסול. ובכמה מקומות הזכירו בה לשון כשרות וכיון דכן הכי נמי שייך למימר ביה לשון פסלות:

4 סוכה דאורייתא תני פסולה. פירש״י ז״ל סוכ׳ שכבר נודעו דינים שייך למיתני ביה פסול מבוי דרבנן שעדיין לא שמענו דיני׳ ועכשיו בא התנא להשמיעם תני תקנתא. והקשו בתוספת דאכתי תיקשי לן דמכל מקום ליתני כאן וכאן תקנתא דהא ודאי גם זה שהיה בכלל שאלתו וכדפי׳ וכדמוכח ממאי דאמרינן ואי בעית אימא דאורייתא נמי תני תקנת׳ לכך פי׳ ר״י ז״ל סוכ׳ דאוריית׳ והוא דבר חמור קתני פסולה כי שמא אלו תני תקנתא הוה טעות דבדיעבד כשרה. ואתי לידי אסורא דאורייתא. אבל מבוי כיון שהוא מדרבנן לא חש להכי ותני תקנתא דכל היכא דאפשר לי׳ לישנא דתקנתא עדיף למיתני ליה. ואם תאמר והא אמרינן התם נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי ואמאי לא נקט תקנתא. יש לומר דהתם כיון שהדליקה שלא במקומה לא סגי ליה בתקנתא שישפילנה כי צריך הוא לכבתה ולחזור ולהדליקה כדפרש״י בדוכתה.

5 איבעית אימא דאורייתא נמי תקנתא. פירוש דהא ודאי עדיף ליה כדאמרן ולא הוה חייס דטעי לאכשורי בדיעבד: מיהו סוכה דנפישא מילתא: פירש דהתם איירי במילי טובא דבעי תקנתא ואין התקנה שוה בהם דהא איירי בגובהה דבעי למימר ישפיל וכשאינה גבוה דבעו למיחש יגביה ובשחמת׳ מרובה מצילתה דבעי למיתנ׳ ירבה בסכך הילכך אי אתי למתני תקנתא צריך לאורוכא טובא אבל הכא לא נפישא מילתא דהא לא קתני אלא גובהה ופותיא בלחוד ותרווייהו אית להו חדא תקנתא במיעוט ומ״ה פסק ותני תקנתא:

6 אמר רב יהודא אמר רב חכמי׳ לא למדוה אלא מפתחו של היכל כו׳. פי׳ דקסבר רב דטעמא דקורה במבוי כדי לעשותו פתח ומ״ה נקט כל חד מינייהו ההוא שיעורא דאשכחן בפתח דעלמא ושניהם מקרא א׳ דרשו דכתיב ושחטו פתח אהל מועד. פי׳ גבי משכן כתב והכתוב מדבר בין על אהל מועד שבמשכן בין על הבית שיהא במקומו בבית עולמי׳ כי גם באהל מועד שבמשכן היה השולחן והמנור׳ ומזבח הזהב. ודכ״ע היכל שבבית עולמים במקום אהל מועד זה וגבי אולם הוא דפליגי אם הוא גם בכלל ההיכל רבנן סברי קדושת היכל לחוד וקדושת אולם לחוד פי׳ לענין מנורה ושלחן ומזבח שהיה לנו להעמיד בהיכל וכן לענין שאסור להיות שום אדם בהיכל בשעה שמניחים הקטורת במזבח הזהב וכן לענין כהן שנכנס להיכל שלא לצורך עבודה שהוא סופג את הארבעים ולכמה דברים אחרים כדאיתא בפ״ק דזבחים. הלכך כי כתיב ושחטו פתח אהל מועד על היכל בלחוד הוא דכתיב וא״ת ובר מהאי קרא נמי איכא כמה קראי דכתיב בהדיא פתח היכל ולמה להו לרבנן למילף מהאי ויש לומר שלא באו חכמים ללמוד מכאן דווקא אלא ללמדנו שלא נכלל כאן אלא היכל לחוד ולאפוקי מסברתו של ר׳ יהודא ומשום דרבנן איירי במתני׳ מעיקרא וחזו לאקדומינהו נמי אקדי׳ ונקט טעמא דידהו ר׳ יהוד׳ סבר קדושת אולם והיכל חדא קדושה היא. פירוש לכל הדברים שהם בענין ההיכל וכיון דכן אף לפתח אולם קרא הכתוב פתח אהל מועד. ולפי׳ יליף מפתחו של אולם דנפיש טפי דבהאי דינא דמבוי שיעורא דאשכחן דנפיש טפי אי׳ לן למשקל ולא נתפיש בכאן את המועט דכיון דמבוי דרבנן הוא כל מאי דאפשר לאכשורי טפי בעי לאכשורי:

7 היינו טעמא דר׳ יהודא דכתיב אל פתח אולם הבית כו׳ לקמן הוא מפורש והא כי כתב כאן במשכן כתב פי׳ כי עיקרו של מקרא זה לא נאמר אלא על אהל מועד שבמשכן שהיה במדבר ושם לא היה אולם ולא פתח ההיכל ששנינו כי היה גבוה ל׳ כי פתח אהל מועד לא היה גבוה אלא עשר אמות כשיעור גובה הקרשים: ואם משם אנו באין ללמוד למבוי אין לנו להכשיר אלא מבוי שהוא גבוה עשר אמות בלבד וקושיין משום רבי יהודא ואלו רבנן הא איכא כמה דוכתי דכתב בהדיא פתח ההיכל כדכתיב לעיל ואע״ג דדברי קבלה הם מה בכך הא לעיל הוה בעי רבי יהודא למילף מדכתיב פתח אולם הבית:

8 מאדוני אבי זקני הגאון מהו״רר שעפטל זצ״ל תוספ׳ ד״ה דכתיב אל פתח אולם הבית וכו׳ וקאמרי רבנן וכו׳: נ״ל דהוצרכ׳ לזה שלא יטעה הטועה שרבנן פליגי על צירוף פסוק לעשות פסוק א׳ וכענין זה מצינו גם גבי ונתן הכסף וקם לו לכן כתבו דה״פ אי כתב פתח אול׳ פי׳ אי הוי ב׳ פסוקי׳ דהיינו אי כתב פתח אולם ופתח בית הוי מצרפינין כדקאמרת וזהו שכתבו שלא היה כתב בשום מקום אולם בית רק פתח בית וק״ל ואפי״ה הוי מצרפינין יחדיו ולא אמרתי הבית פתוח לאולם מכח שכתב בפ׳ פתח סמוך לאולם אבל עכשיו כשכתב אולם בית ופתח בית וע״י זה לא נוכל לומר לאולם.

9 אשכחן משכן דאיקרי מקדש ומקדש דאיקרי משכן. פ׳ וכיון דכן כי הדדי נינהו. ומאי דכתיב ושחטו פתח אוהל מועד במשכן הרי הוא כאלו נכתב מקדש על פתח ההיכל שהי׳ בו וכיון דאולם לר׳ יהודא מכלל ההיכל שהוא שפיר יליף מהאי קרא:

10 מאבי זקיני הגאון הנ״ל אשכחן משכן דאקרי מקדש וכו׳ דעיקר דרשא אינה אלא על מקדש וכו׳ כתב רש״ל א״כ מניין ללמוד אבק שעל רגליו. וקצת מפרשים פירשו עליו: ולי נראה דאין מקום לתמיהתו מאחר שע״כ גם ומקדשי תיראו לאו כפשוטה הוא יכול ממקדש אתה ירא וכו׳ ת״ל שבתות ממי שצוה על השבת וכו׳: והנה מובן פסוק של מקדשי תיראו ממי שהזהי׳ על המקדש הוא הק״בה וכשקאי על הק״בה אין סברא לחלק בין מקדש למשכן מכח השראת שכינה היה במקדש וק״ל:

11 דאי לא תימא הכי הא דאמר שמואל כו׳. ואם תאמר מה היה צריך לדברי שמואל בכאן דהא בסמוך מביא ראי׳ דמשכן איקרי מקדש ומקדש איקרי משכן. ויש לומר מפני שמצינו מקומות דלא ילפי מהדדי דהא בפ״ב דשבועות בעינן רבוייא דקרא למקדש וכן בפ״ק דחולין וכן במס׳ סוטה בפ׳ המביא מרבינן בית העולמי׳ מייתורא דכתיב אשר יהיה בקרקע המשכן הלכך איצטריך לומר כאן דהא דרב דהכא לדשמואל דמיא דמיירי בהאי קרא גופיה מטעמא דילפינן מהדדי מקדש ממשכן. למימרא דכל דבר שאינו תלוי בקדושת הבית כגון הא דהכא וההיא דשמואל שפיר ילפי מהדדי. והא דטרחינן לאתויי הכא אלא משכן דאיקרי מקדש מנא לן לא הוה צריך לן דמסתיין כיון דמקדש איקרי משכן אלא כיון דקושטא הוא בעינן לברורה:

12 שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין שנ׳ ושחטו פתח אהל מועד בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול. פי׳ לאו דדרשי׳ פתח כמו פתוח דא״כ יהא זה הפך מימר׳ דרב דיליף לעיל מפתח ממש אלא כך ר״ל שאינו נקרא פתח בדווקא אלא בזמן שהוא פתוח. והקשו בתוספ׳ ולמה לי לפוסלה מהאי קרא תיפוק לי שאם שחטן קודם פתיח׳ דלתות ההיכל הרי שחטן קודם שחיטת תמיד שלא היה תמיד נשחט אלא לאחר פתיחת דלתות כדתנן במס׳ תמיד בהדיא לא היה שוחט את התמיד אלא עד שהיה שומע קול שער גדול שנפתח וקיימ׳ לן שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר שנ׳ העול׳ עולה ראשונה: וי״ל דההיא למצוה לכתחילה אבל בדיעבד אין הקרבן נפסל מן התורה והא דתניא בתוספת דפסח שני כל הקדשים שהקריבן קודם לתמיד של שחר או לאחר תמיד של בין הערבים פסולין י״ל דהתם כשהקטירו הקריב קודם לתמיד של שחר דהכי מוכח בריש תמיד נשחט דכולי קרא דוערך עליה העולה בהקטרה הוא דכתיב. והא דמשמע בפסח שני בסוף אלו דברים גבי שחטו ונודע שמשכו בעלים את ידם ממנו דאפילו משום ששחט הפסח לאחר שחיטת בין הערבים נפסל דנפקא לן נמי מדכתיב העולה עליה השלם כל הקרבנות כולן: ההוא מדרבנן הוא דנפסל. אי נמי דהתם אם הקריבו כשר אלא דהתם עדיין לא הקריבו וכיון דאסור לכתחילה להקריבו קודם תמיד של בין הערבים אף בראשו של מזבח אין מעלין אותו ונפסל בלינה א״נ כמ״ד דלינה פוסלת אפילו בראשו של מזבח דפלוגת׳ היא בפ׳ המזבח מקדש ועי״ל דאיצטריך האי קרא לשמואל כגון שהקריבו התמיד תחילה בדלתות סגורות דהא לא אשכחן דמיפסיל בהכי דלא תנן אלא לא היה שוחט את התמיד כו׳. אי נמי שפתח דלתו׳ ושחט את התמיד ואח״כ סגר הדלתות והקריב שלמים אלו כל זה שטת התוספת:

13 ובין לרבנן ובין לר׳ יהוד׳ נילף מפת׳ שער החצר דכת׳ אורך החצר כו׳. פי׳ רש״י ז״ל דלא פרכינן מגובהה שלא נכשיר אלא עד עשר בפתח החצר דהא אמאי כיון דאשכחן פתח היכל או אולם שהוא גדול אין לתפוס אלא הגדול כי בזו שהוא תקנ׳ חכמים תפסת מרובה תפס׳: תדע שר׳ יהודא שביק היכל ונקיט פתח אול׳ דנפיש ורבנן לא פליגי עלי׳ אלא משום דלא אשכחן דאקרי פתח אלא מפותיא פרכינן דנכשיר עד עשרים רחב דהא פתח החצר הכי הוא כי רחב החצר י׳ אמה דל ט״ו דקלעים מהאי גיסא וט״ו מאידך גיסא פשו להו עשרים: ופרקי׳ דכי כת׳ ט״ו קלעים לכתף בגובהה הוא דכת׳ שכל הקלעים היו גבוהים ט״ו אמה ואלו לפותיא לא יהא שיעורא ואולי היו קלעים ארוכים ולא פש לפתחא אלא עד עשר או פחות ופרכינן דהא גובהה קומה אמות כו׳ ופרקי׳ דההוא משפת מזבח ולמעלה שהיה המזבח גבוה י׳ אמות והקלעים גבוהים ה׳ אמות יותר שלא יראה הכהן כשעובד והא דפרי׳ מינה אף לר׳ יהודא משום דקס״ד דר׳ יהודא לא פליג בסיפא וכדפרכי׳ בסמוך מדתנן והרחב מעש׳ ובדין הוא דהכא מצי לשנויי לר׳ יהודא כדלקמן דר׳ יהודא פליג בבריית׳ וס״ל דעד עשרים כשר אלא דניח׳ ליה לשנויי אפילו לדעת המקשה ולתרץ לרבנן ור׳ יהודא בחדא גוונא והדר אקשי לר׳ יהודא לחודיה ור׳ יהודא מפתחו של אולם גמר והתנן כו׳ ואליבא דר׳ יוסי בזבחים כי גבהו של מזבח החיצון עשר אמות ור׳ יהודא סביר ליה התם דמזבח גבו׳ עשר אמו׳ ותירץ כפירוקא קמא. זו גיר׳ רש״י ז״ל ופירושו. והקשה ר״ת ז״ל דהשתא בדין גובה מבוי איירינן והיכי פרכי׳ סתם מפותיא אפסקא דלקמן גבי והרחב מעשר הוה לן לאתויי אי נמי דננקיט הכא סיפא ונימא והא קתני והרחב מעשר וכדנקטי׳ לה בסמוך ועוד היאך אפשר להקשות מפותיא משער החצר דהתם צורת פתח הוה ותנן ואם יש לה צורת פתח אינו צריך למעט. ועוד היאך אפשר לגרס ולומר דט״ו אמה קלעים בגובהה איירי דהא גופא קראי מוכחי דבפותיא יהיב שיעורא דמיירי ברחב החצר ומפרכס אותה בקלעים כדכתיב ורחב החצר לפאת קדמה מזרחה חמשים אמה וט״ו אמה לכתף כו׳ ולכתף השני כו׳. לפי פר״ת ז״ל דפרכי׳ מגובהה כי אע״ג דאיכא פתח ההיכל לאולם דנפישי לית לן בה מיניהו כי הפתח ההוא משונה הוה בלא גפופי ובחדוש נק׳ פתח ואין למדין ממנה ואע״פ שאין אנו למדין אלא מהיכל ואולם דהוו להו גפופי ומשום דמשכן איקרי מקדש: מ״מ אני אומר לך כי כמו שקרא הכתוב לפתח משכן פתח אף ע״פ שהוא משונה בלא גפופי כך היכל ואולם שהם במקומו במקדש נקראת פתח בשינוי דכיון שהיו גביהם כ״כ לא יהיה מן הדין שיהוא נקראים פתח. ואין לנו ללמוד אלא מפתח החצר שנקרא פתח כדרכו שהיה לו גפופי והתם לא היה גבוה אלא ה׳ אמות ופרקי׳ קלעים ט״ו אמה בגובהה י׳ הוא ול״ג כי כתיב ט״ו כו׳ דהכי פרקי כי בחצר עמוד היה בו גובה ט״ו אמה ופרכי׳ והא קומה חמש אמה כו׳ ופרקי׳ דההוא משפת קלעים ולמעלה כי לשאר הרוחות היו הקלעים גבוהים ט״ו אמה ולרוח מזרח היו הקלעים גבוהים עוד חמשים אמה ומשלימי׳ לעשרים ונמצא גובה הפתח עשרים ע״כ שטת ר״ת ז״ל ואינה מחוורת דא״כ היכי משני פתח שער איקרי דכיון דנמוך הוא חמש אמות ונקרא פתח שער כ״ש דקשיא טפי דלישנא דפתח שער משמע יותר גדול מפתח סתם חדא שהוא מוחק הגרסא דכולהו נסחי גרסי׳ כי כתיב קלעים ט״ו אמה בגובהה הוא דכתב ועוד דכיון דלהדיא ילפינן לעיל מפתחו של היכל או של אולם היכי סתר ליה הכא להדיא בדלא מפרש האי טעמא דאמרינן השתא שאני התם שהוא פתח משונה. ועוד דמאי דקאמר שאין ללמד מפתח אהל מועד שהיה משונה זהו לר׳ יהודא דלא אשכחן בהדיא פתח אולם אבל לרבנן בכמה מקומו׳ פתח ההיכל ולא דחי להו לכולהו משום שינוי פתח אהל מועד ומ״ש למעלה ושניהם לא למדוה אלא מפתח אהל מועד משום ר׳ יהודה נצרכה שהי׳ סובר דילפי׳ משם פתח אולם ואמרו חכמי׳ שאין למדין משם אלא לפתח היכל ולאו משום דצריכי רבנן לההוא קרא. ועוד א״כ כי תריץ במסקנא דגובהה עשרי׳ הוה כקלעים לרבנן הוא שתירוץ אבל לר׳ יהוד׳ מה יתרץ דאנן בין לר׳ יהוד׳ בין לרבנן פרכי׳ והנכון כגיר׳ רש״י ז״ל ופירושו דמגובהה פרכי׳ ודקאמרת דהא חצר צ״פ הוא ולפיכך נכשר ברחב עשרי׳. הא לא קשי׳ דאנן לרב מקשי׳ ורב סובר כי צורת פתח אינו מועיל כלו׳ כדאי׳ לקמן. ודקאמרת דהשתא בגובהה איירי כן הוא מ״מ אנן אדרב פרכי׳ דקאמר דילפי׳ מפתחו של היכל ואולם ומשמע ודאי דבין בגובה ובין ברוחב קאמר ור׳ יהודא יליף גובה מאול׳ ויליף רחב מהיכל ומשו׳ הכי רבי׳ סתם דבין לרבנן ובין לר׳ יהודא אדילפי רחב מן ההיכל לילפי משער החצר. דאם איתא דדינא דמבוי בשם פתח תלוי כפתחו של היכל ואולם בין לרבנן בין לר׳ יהודא תקשי סיפא דרחב מבוי ועוד משו׳ דבעינן למקשי על הרחב בק״ו דגוב׳ כדבעי׳ למימר בסמוך. ומאי קאמר דקראי להדי׳ מוכחי דמיירי בפותיא אין במקראו׳ הכרח. אדרבה המקראו׳ שבפרשת ויקהל שהביאו בכאן בשמעתין מוכיחין יותר כי בגוב׳ הם מדברי׳ וזה כי לדברי הכל אותם כתובי׳ הם משוני׳ כי הוא מונה לרוח מזרח מ״ה קלעים שם כתי׳ ולכתף השני׳ מזה ומזה לשער החצר ט״ו קלעי׳ הרי ל׳. וכבר אמר כי ט״ו אמה קלעי׳ לכתף ופסוקי אלו ודאי צרי׳ תירוץ אליבא דכולהו: ועוד אנו צריכין ליישב כי המסך היה לפתח החצר ואמר הכתוב עליו כי רחבו ה׳ אמות וקומתו עשרי׳ וא״כ היאך היה נתון לכ״ע. ועוד צריך ליישב מה שנכתב במסך בפרש׳ ויקהל וקומה כרוחב חמש אמות מה רוצה לומר אבל זהו יישוב המקראו׳ לפי דעתי כי בתחלה היינו סבורים כי הקלעי׳ מדברים מרחב החצר ונצטרך לומר שכן אומר הכתוב קלעי׳ ט״ו אמה לכתף וכן לכתף השני בענין שיהו מזה ומזה לשער החצר ט״ו קלעים לכל צד ובא להשמיענו כי הקלעים הם גפופי השער מכאן ומכאן:

14 והריוח שבנתים הוא שער החצר והוא רחב עשרים והיינו סבורים עכשיו לדעת המקש׳ כי גובהם חמש אמו׳ כדפרכינן בסמוך להדיא נמצא המסך נתון ארכו שהוא עשרים לרחב החצר שהוא עשרים וגובהה שהוא חמש אמות לגובה החצר שהיא קומה חמש מאורע וזהו שנאמר במקרא האחר וקומה ברוחב חמש אמות שלא נפרסהו שם דרך קומתו כמנהג מסך אלא שנפרסהו לרחב החצר שנעשה מן הרחב שלו קומה כשהוא בשאר החצר. וכי הדר פרקי׳ דכי כתיב חמש עשרה אמה קלעים בגבהו הוא דכתיב ולא בא לתת מנין לרחב כי הקלעים היו רחבים מ״ה אמה: ט״ו לכתף האחד וכן לכתף הב׳ ט״ו ואח״כ נטול ט״ו קלעים מרובעות שגבוהי׳ ג״כ ט״ו אמה חציים מכאן וחציים מכאן שנמצא שיש לכל רוח כ״ב וחצי׳ ובין כולם הם מ״ה ונשאר בנתיים ה׳ אמות לשער החצר והמסך פרנס שם לארכו רחבו כרחב הפתח וארכו כרחב הפתח ונשארו מן המסך עוד ה׳ אמות למעלה עודפות וכן ה׳ על ה׳ ועליהם אמר וקומה כרוחב ה׳ אמות כלומר שעודפין על הקלעים וכך יישוב המקרא ט״ו אמה קלעי׳ רחב לרחב החצר וכן לכתף השני ועוד מזה ומזה לשער החצר ט״ו קלעים כרחב וכגובה. ופרכי׳ והא וקומה ה׳ אמות כתי׳ ופרקי׳ דההיא משפת קלעים ולמעלה. כי שאר הקלעים היו של עשר גובה: והט״ו הסמוכין לפתח היו גבוהין יותר ה׳ אמות כי היה גבהם ט״ו כדאמרן: ולגרש״י ז״ל שגורס משפת מזבח ולמעלה יהיו כל הקלעים ט״ו אמות וכולם היו מרובעות ויהיו עודפים הקלעים על המזבח ה׳ אמות כדפרש״י ז״ל כנ״ל: פירוש שמועה זו כפי גירסת הספרים וגירסת רש״י ז״ל ודרך שיטתו. והקשה ריב״א ז״ל בין לפירש״י בין לפר״ת מה הוצרך הספר לומר מה להלן חמש ברחב עשרים אף כאן חמש ברחב עשרים דהאנן לא פרכי׳ אלא או מפותי׳ או מגובהה. ותירץ דבכל דכן קאמר כי לשם שהיה רחב עשרי׳ נתנו חמש אמות קומה וא״כ בכאן שהכשרנו ב׳ אמות קומה היאך לא נכשיר אלא עשר רוחב ולדעת ר״ת ז״ל כגון שלא נתנו שם לרחב עשרים אלא ה׳ קומה כ״ש בכאן לרחב עשר שלא נתן אלא חמש בלבד קומה.

15 פתח אולם הבית לא מצי׳ מקרא זה בשום מקום. ומפ׳ ז״ל כי מצי׳ והנה פתח היכל יי׳ בעשרים וחמש׳ איש בין האולם ולמזבח וא״כ להיכל קורא אולם שהרי אומר שהיו עומדי׳ בין האולם ולמזבח. ואי פתח היכל ממש הרי אינם עומדים אלא בין האולם וההיכל אלא ודאי כדאמרן: ודרך התלמוד הוא שעושה פסוק א׳ מעצמו כדאמרי׳ לקמן בפרק הדר בצר אל יורה והק׳ בתוספו׳ דכיון דלכ״ע אסיקנא השתא דקדושת היכל לחוד וקדוש׳ אולם לחוד היאך יקרא הכתו׳ פתח היכל לפתח האולם. ועוד מאי מקשה ליה אי כתיב פתח אולם כדקאמרת השתא דכתיב פתח אולם הבית כו׳. אדרבא כפי מה שאומר רבי׳ ז״ל פתח אולם הוא דכת׳ כדכתב פתח היכל יי׳ דלא כתיב פתח אולם היכל הבית. ולפי׳ פר״י ז״ל כי מצינו בהרבה מקומות שאומר פתח הבית ומצינו מקומות אחרים אולם הבית ולמדנו כי זה הבית אינו היכל דההוא היכל קרי ליה בכל דוכת׳ אלא לאולם קורא בית וכיון שכן כשאומר פתח הבית היינו פתח האולם והיינו דאמרי׳ דכתב פתח האולם שהוא הבית והוי כההיא דאמרינן שנ׳ ונתן הכסף וקם לו ועל זה השיבו דאלו כתיב בשום מקום פתח אולם בהדיא כדקאמרת אבל השתא שלא מצאת בשום מקום כן אלא שאתה תופס מפתח הבית ותצרף אותו עם אולם הבית ואתה עושה ממנו פתח אולם הבית בית הפתוח לאולם קאמר כי כשאומר אולם הבית ר״ל אול׳ של הבית דלהיכל קורא בית ועושה האולם סניפין לו ובבית שער שלו מפני שההיכל פתוח אליו וכי כת׳ פתח הבית היינו פתח ההיכל. וא״ת ומה נעשה במקרא שהביא רשב״א ז״ל י״ל כי המקר׳ אומר שהיו עומדי׳ פתח היכל יי׳ בין האול׳ ומזבח הזהב שבתוך ההיכל א״נ נ״ל כי האול׳ עצמו נקר׳ פתח ההיכל דלפני׳ מפני שהוא בית שער שלו שההיכל פתוח לו כדאמרי׳ הכא:

16 תוס׳ ד״ה דף ב׳ ע״ב. בין לרבנן ובין לר׳ יהודה לילפי מפתח שער החצר וכו׳. ומשני פתח שער החצר איקרי וכו׳ נראה לי שהוצרכו להביא האי ומשני ולא חידשו בזה ואפשר דקשה להם למה לא תירץ מיד על קושיא שפריך בין לר׳ יהודה לילפי וכו׳ משני דפליג בברייתא באמת וסובר דרוחב ך׳. ולכן האריכו מאחר שהקשו לקמן ד״ה אמר אביי וכו׳ עד י״ג אמה ושליש ובספר זה מתרץ זהו אליבא דרב וליה לא ס״ל. ולכן תחילה הקשה בלי פי׳ רב על גוף המשנה לא רצה לתרץ דס״ל עד ך׳ א״צ למעט כי סובר דווקא עד י״ג משא״כ אח״כ מפלפל ור׳ יהודה מפתחו של אולם זהו אליבא דרב ומשני פליג בברייתא. ך׳ שרי ולכן הביאו ת״ק ומשני שער חצר איקרי והוא בעצמו סובר דאין למעט. מאבי זקני הגאון זצ״ל:

17 תוספ׳ ד״ה ואבע״א כי כתיב ט״ו אמות בגובהה וכו׳ ועוד דלא קשה מידי דאליבא דרב קיימינ׳. וקש׳ לי למה זה מה פריך המקשה ור׳ יהודה מפתחו של אולם גמר ולא פליג דלמא רב תני באמת במתניתין שר״י פליג מאי דאמרינן שרחב מי׳ צריך למעט והוא נגד המשנה דלפנינו: וי״ל דעכ״פ מקשה ברייתא שפליג ר״י ובזה קשה לו מה חידוש ברייתא יותר מה שנאמר במשנה בהדי׳ ואין להקשות לפי זה כשיודע המקשן הברייתא א״כ מה מקשה בפשיטא ולא פליג ר׳ יהודא מכח שפליג בברייתא די״ל דמקשן הקשה מיד ולמה לא פליג במתניתין וק״ל. א״נ רב שאמר צריך למעט מכח שמצינו שצ״ה מן הצד: לאו כלום היא כצ״ה משער. מאבי זקני זצ״ל הנ״ל:

18 אמר אביי פליג בברייתא. פי׳ ולעולם יהא מכשיר רחב עשרים כפתחו של אולם וכדתניא כו׳. וא״ת והא אמרי׳ לקמן שלא הכשיר אלא עד י״ג אמה ושליש כפסי ביראות. וי״ל דאביי לית ליה הכי סברא דרב דהתם דהא איפריך קל וחומר דידיה. אי נמי דאביי גופיה אית ליה ההיא סברא דרב אחי והכי לרב קא מתרץ דר׳ לית לי׳ דרב אחי:

19 פליג בגובה וה״ה לרחבה. פי׳ דכיון דידיע׳ דטעמא דידיה בגובה משום דיליף מפתחו של אולם ממילא ידעינן דפליגי ברחבה ולא מצטרכין למתנייה אלא דתנא ברא אורחיה לפרושי מאי דסתים לן תנא במתניתין.

20 ר׳ יהודה מכשיר עד ארבעים וחמשים אמה. וא״ת כיון דנקט חמשים ארבעים למה לי. י״ל לאשמועינן דדווקא נקט חמשים ולא בגוזמא כדאמרי׳ גבי בר קפרא ובתו׳ תירצו דנקט ארבעים וחמשים כדאמרי אינשי וכדפרכינן בריש פ׳ מפנין. ומשום דהכא מיירי על דברי אמור׳ לא טרחי׳ למפרך ולתרוצי הבא כדעבדי׳ התם. ועוד י״ל דה״ק עד ארבעים כפתחו של אולם או אפי׳ חמשים כפתחו מלכים ולאפוקי ממאי דאמרי׳ רבנן עד עשרי׳ אמה. וה״ק להו לא אמריתו אלא עשרים הא ודאי יש לכם להכשיר יותר דאי לא בעותו למיגמר מפתחו מלכים הכשירו בארבעי׳ כפתחו של אולם ואי בעותו למגמר מפתחו מלכי׳ הכשירו אפי׳ חמשים אמה או יותר כנ״ל. ובהא מתפרשא לי מאי דאמרי׳ בסמוך הא מתנייתא אטעותיה לרב דרב לא טעה לגמרי בדבריו למימרא דר׳ יהודה לא יליף כלל מפתחו של אולם דודאי יליף מינה קצת למפלג אדרבנן אלא היינו טעותיה דתלי בהא כולי׳ טעמא דר׳ יהודה וקסבר דמהת׳ בלחוד גמר ולא יכשיר אלא עד ארבעי׳ בלבד. ותני בר קפרא פי׳ במקום דקתני האי תנא לר׳ יהודה עד ארבעים וחמשים תני בר קפר׳ במתנית׳ דידיה לר׳ יהודה עד מאה אמה וכדפרש״י ז״ל:

21 אלא מעתה לא תהני לי׳ צ״פ וכו׳ הקשו בתוס׳ אמאי נקט האי לישנא ולא נקט אלא מעתה תבעי צ״פ כדנקיט באידך ותירצו דלא מצי למימר הכי דבהיכל דאית ליה דלתות לצניעותא בעי צ״פ שלא יהא כפרוץ למעלה. אבל כל היכא דליכא דלתות לא בעי צ״פ ונכון הוא. ונראה לומר כי לעולם דרך התלמוד הוא לתפוס הלשון הנופל כפי המשנה או הברייתא שרוצה להקשות ממנה. הלכך גבי דלתות דתנינן בהדיא דמבוי לא בעי דלתות נקטי׳ בקושיין ונבעי דלתות כהיכל אלמא תנן דלא בעי דלתו׳ והכא דאשכחן מתני׳ דמהני צורת פתח נקטי׳ האי לישנא אלא מעתה לא תהני צ״פ והיכי תנן דמהני והיינו דפרכי׳ גבי אמלתרא בהאי לישנא גופיה מהאי טעמא דפי׳ רש״י: